1. זו בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום ח' טבת תשס"ד.
רקע
2. בשנת 1998 התנהל בין הצדדים הליך בוררות בפני הבורר, הרב אלחנן פרץ, במסגרתו ניתן ביום כ' באב תשנ"ה פסק בוררות. פסק בוררות זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, בהסכמת הצדדים, ביום 16.11.98. עיקרו של פסק בוררות זה באישור הסכמת הצדדים, לפיה המבקש ישלם למשיב מס' 1 (להלן - המשיב) עד ליום 17.8.98 סך של 170,000 דולר וכנגד ביצוע התשלום, יוחזרו למבקש ניירות ערך מסוימים. בפסק הבוררות גם נקבע ש:
"כל חריגה של מעבר לשלושה ימים מכל הנ"ל תבטל את כל ההסכם הנ"ל ויוכרחו לבוא לבורר שוב ולקח סיכון של תשלום עוגמת נפש ועוד."
3. בשנת 1999 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל ובו ביקש לכפות על המבקש את תשלום הסכומים אשר היו אמורים להשתלם על פי פסק הבורר. ראש ההוצאה לפועל הורה על סגירת התיק. הטעם לכך, נקבע בהחלטה, "כי פסק הבורר אינו מטיל על החייב חיוב כלשהו לשלם סכום כסף כלשהו אלא רק קובע כי אם החייב ישלם סכום מסוים יביא הדבר לתוצאות כמפורט בסעיף 1 לפסק הבורר". עוד נקבע באותה החלטה, "כי לנוכח הוראתו של סעיף 6 לפסק הבורר הקובע שהוסכם שכל חריגה של מעבר ל-3 ימים מכל הנ"ל תבטל את כל ההסכם הנ"ל, ויוכרחו לבוא לבורר שוב ולקחת סיכון על תשלום עבור עוגמת נפש ועוד, הרי עצם האיחור בתשלום מביא לביטול פסק הבורר. תוקף פסק הבורר המוסכם הותנה בביצועו, ומשלא בוצע במועד הרי הוא יתבטל. משכך הרי לא נותר כל פסק תקף הניתן לאכיפה בהוצאה לפועל."
אין מחלוקת בין הצדדים שהמבקש לא שילם למשיב את מלוא הסכום של 170,000 דולר, שנקבע בפסק הבוררות, אף שהוא שילם חלק מהסכום. המשיב טוען כי שולם סכום של 67,000 דולר, בעוד שהמבקש טוען כי שילם סכום של 87,000 דולר.
בשנת 2004, כ-6 שנים לאחר מתן פסק הבוררות, פנה המשיב לבורר וזה הוציא תחת ידו ביום ח' בטבת תשס"ד פסק בוררות נוסף בזו הלשון:
"פסק בוררות
בהמשך לפסק הבוררות שניתן על ידי בתאריך כ' מנחם אב תשנ"ח (8.1998) בין הרב אפרים מאיר ת"ז 050321579 ורעייתו הגב' יהודית מאיר ת"ז 051565489. התובעים. לבין שמעון אליעזר גבאי ת"ז 06799146. הנתבע. אני מחליט במעמד צד אחד (התובע) ועל פי פסיקת בית הדין כתר תורה כדלהלן:
על הנתבע שמעון אליעזר גבאי לשלם לתובע סך של מאה ועשר אלף 110,000 דולר אמריקאי.
סכום זה כולל קרן בתוספת סכום על עוגמת נפש ונזיקין שהיו לתובע.
רשאי התובע לאשר ולקיים את הפסק הזה בבית המשפט, ולאכוף על הנתבע את קיומו, ע"י הוצאה לפועל באמצעותה.
הרב אלחנן פרץ"
פסק הבוררות האחרון ייקרא בהמשך, לצורך הנוחות בלבד, פסק הבוררות השני.
לבקשת המשיבים ובהעדרו של המבקש, אושר פסק הבוררות השני על ידי בית משפט זה ביום 7.7.04, אך בהסכמת הצדדים בוטל פסק דין זה (המאשר את פסק הבוררות השני) ביום 24.11.05. בבקשה הנוכחית מתבקש ביטולו של פסק הבוררות השני.
טענות הצדדים
4. בבקשתו טוען המבקש, כי לאחר מתן פסק הבוררות הראשון ובעקבות סגירת תיק ההוצאה לפועל שבו ניסה המשיב לאכוף כנגדו אותו פסק, הוא חשב ש"העניין נגמר" ולא שמע עוד דבר מהמשיב בעניין זה "מלבד איומים מבריונים ששלח אליי". רק כשהגיע ארצה לביקור בחודש נובמבר 05' ובתום הביקור ביקש לחזור לחו"ל, נודע לו על קיומו של פסק הבוררות השני. זאת, בעקבות צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר הוצא נגדו לבקשת המשיב במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתח לשם אכיפת פסק הבוררות השני.
לטענת המבקש, פסק הבוררות השני מהווה, למעשה, בוררות חדשה, לגביה הוא לא חתם מעולם על הסכם בוררות, לא הסכים להתדיין בה, ואף לא הוזמן לדיון. זאת, למרות שהמשיב ידע את מספר הטלפון שלו ואת מקום מגוריהם של בני משפחתו בארץ. משלא הוזמן לבוררות החדשה ולא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו ולהביא ראיותיו, טוען המבקש, דינו של פסק הבוררות השני להתבטל. לטענת המבקש, גם בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין לממונות "כתר התורה" בירושלים, עליו הסתמך הבורר בפסק הבוררות השני, אין כדי לחייבו. זאת, משום שהמבקש לא היה צד להליך זה, שגם הוא התנהל ללא ידיעתו. מקריאת פסק הבוררות השני, מוסיף וטוען המבקש, אף עולה, שהמשיב העלים מהבורר עובדות חשובות, כמו אי השבת ניירות הערך והתשלומים שבוצעו על ידי המבקש על חשבון החוב העולים כדי 87,000 דולר, הרבה מעבר לכספים אותם השקיע המשיב בעסקה נשוא הבוררות.
5. המשיב טוען, מנגד, כי מאחר והמבקש לא עמד בהתחייבויותיו על פי פסק הבוררות הראשון, חזרו המשיבים אל הבורר וזאת בהתאם לפסק הבוררות עצמו, אשר קבע, כפי שכבר נאמר, "שכל חריגה של מעבר ל-3 ימים מכל הנ"ל תבטל את כל ההסכם הנ"ל ויוכרחו לבוא לבורר שוב ... ". לטענתו, גם המבקש ידע כי עליו לחזור לבורר, הוא גם ידע על ההליכים הנוספים שנקטו נגדו המשיבים, ואף אם לא ידע, היה עליו לפנות לבורר מיוזמתו ולבדוק מה קרה, "אך נוח היה לו לטמון ראשו בחול ולבוא כיום ולטעון מהיכן צץ פסק הבורר נשוא תיק זה". המשיב מוסיף, שסיבת החזרה לבורר, כפי שעולה מפסק הבוררות הראשון, לא הייתה כדי לדון מחדש בטענות לגופו של עניין, אלא כדי לדון בתשלום עוגמת נפש בלבד. לטענתו, לקראת מתן פסק הבוררות השני גם לא קוים כל דיון בפני הבורר. לחילופין, מבקש המשיב שבית המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו על פי סעיף 26 לחוק הבוררות וידחה את הבקשה לביטול הפסק, מאחר שלמבקש לא נגרם כל עיוות דין. זאת, משום שכבר בפסק הבוררות הראשון, אשר אושר על ידי בית המשפט, חויב המבקש לשלם למשיבים 170,000 דולר, ולאחר ששילם 67,000 דולר על חשבון החוב, נותר חוב בסכום של 110,000 דולר (כולל תוספת בגין עוגמת נפש ונזיקין) שרק בו חויב המבקש בפסק הבוררות השני.